במסגרת חגיגות יום העצמאות בקבוץ חנכנו את כיכר "עקיבא", שנקראה כך לכבודם ולזכרם של מקימי נוה איתן, בוגרי תנועת הנוער עקיבא.*
תנועת עקיבא נוסדה בפולין בשנות ה- 20 של המאה הקודמת. זו היתה תנועת נוער ציונית בעלת זיקה למסורת שפעלה בקרב הנוער היהודי בפולין ובעיקר באזור גליציה. תנועת עקיבא שמה דגש על לימוד השפה העברית ועל פעילויות שנועדו להנחיל ולחזק את ערכי הציונות בקרב הצעירים היהודים. בניגוד לתנועות נוער ציוניות רבות שפעלו בפולין באותה תקופה, תנועת עקיבא לא הפנתה עורף למסורת היהודית מבית אבא ופעלה לחיזוק ההיכרות והזיקה של בני הנוער ליהדות.
עליה לארץ ישראל והקמת ישובים חלוציים היו הגשמת הרעיונות והאידיאלים של התנועה. לצורך כך הוקמו בפולין חוות הכשרה בהן למדו החניכים והוכשרו בעבודות חקלאיות, זאת בנוסף לפעולות, והרצאות בנושאי ציונות ומסורת.
בראשית שנות ה- 30 הוקם בפתח תקווה הקבוץ הזמני ששימש כבסיס ללימוד והכשרה לבוגרי התנועה שעלו לארץ ונערכו לקראת הגשמה והתישבות נקודות הקבע.
בסוף שנות ה- 30 התרחש קרע בקרב התנועה בארץ, כאשר קבוצה מקרב החלוצים התנגדה לעמדת הנהגת התנועה שהעמידה את התורה וקיום המצוות כאידיאל מרכזי. קבוצה זו פרשה מהתנועה המרכזית והקימה את עקיבא ב'. מקימי נוה איתן השתייכו לקבוצה הפורשת.
משנת 1935 הם עבדו וחרשו את אדמות העמק. ב-1937 היו שותפים להקמת מעוז המשותפת ובנובמבר 1938 זכו להגשים את חלומם ולהקים את ישובם שלהם במסגרת ישובי חומה ומגדל. השם הזמני של הנקודה היה קבוץ עקיבא, זה היה שמה גם בעת טקס הנחת אבן הפינה במרץ 1939. מספר חודשים לאחר מכן הוחלט על השם הקבוע – נוה איתן, על פי הפסוק מספר ירמיהו: "הנה כאריה יעלה מגאון הירדן אל נוה איתן".
בעת חניכת הככר קראנו ממגילת היסוד, שהוקראה לראשונה בטקס הנחת אבן היסוד לקבוץ, לפני 76 שנים:
"בשנת חמשת אלפים שש מאות תשעים ותשע ליצירה, אלף ושמונה מאות שישים לחורבן בית שני, שלוש שנים למאורעות הדמים בארץ, בשנת העשור לקיום קבוצנו, בחודש הרביעי לעליתנו
על אדמת בית שאן, בעשרים ושמונה לחודש אדר אנחנו מניחים אבן פינה לבתינו, וכתבנו את המגילה לעד ולזכרון.
הימים ימי זעם וזוועה, ימי שלטון הרשע, השוד והחמס, חוק וצדק הופרו, ישראל בגולה כחיה מורדפת עד צואר ונתון לשבט הרוצחים, ועל ארצנו, השותתת דם בניה, הונף גרזן הגזירות לגזור תקוות הדורות. בעצם הימים האלה אנו עומדים פה במעמד הכיבוש והבניין, קשורים בברית הקבוצה ודואגים לגורל רעינו בגלות פולניה.
בשחר נעורינו לשמע פעמי הגאולה ואחרי שנות תהיה ומשאת נפש עלינו לארצנו, כל אחד בדרכו עם זוהר חלומות בלב, ואשר בדרכנו לארץ עד הלום מצאונו הצער והסבל, והגענו היום להיות בין מחונני עפרות ארצנו ומחיי שממותיה – כורתים פה ברית אחים חדשה לחיי רעות, עמל ויצירה. ויהי פועלנו זה אות ועדות לרצון המעשה וחדוות היצירה. רוחנו איתן ורצוננו חזק לקיים את אשר שומה עלינו לכונן את ישובנו, ורבה התקווה, כי יום יבוא ויפרח העמק, ותרבינה ותשגשגנה נקודות ישוב בו, וידיים נאמנות יעבדוהו וישמרוהו.
ובההרס משכנות ישראל בגולה נקים בנין בל ימוט, מקלט נאמן לעמנו".
*דרך אגב – הרעיון לקרוא לכיכר בשם היה של רועי תקוותם, את השם עצמו הציע שלמה לינדנר. אם מחלקים קרדיטים – כל הכבוד מגיע להם.
